מריה ממג'וג'ורג'ה: גבירתנו אמרה לנו בדיוק את זה בהודעותיה ...

MB: גברת פבלוביץ', נתחיל באירועים הטרגיים של החודשים האחרונים. איפה היית כששני המגדלים בניו יורק נהרסו?

מריה.: בדיוק חזרתי מאמריקה, לשם נסעתי לכנס. איתי היה עיתונאי ניו יורקי, קתולי, שאמר לי: האסונות האלה במקרה מעירים אותנו, כדי לקרב אותנו לאלוהים. הקנטרתי אותו קצת. אמרתי לו: אתה קטסטרופלי מדי, אל תראה שחור כל כך.

MB: אתה לא מודאג?

מריה.: אני יודעת שגברתנו תמיד נותנת לנו תקווה. ב-26 ביוני 1981, בהופעתה השלישית, היא בכתה וביקשה להתפלל לשלום. הוא אמר לי (באותו יום הוא הופיע רק למריה, אד) שבעזרת תפילה וצום אפשר למנוע מלחמה.

מ.ב: באותו רגע אף אחד מכם ביוגוסלביה לא חשב על המלחמה?

מריה: אבל לא! איזו מלחמה? חלפה שנה מאז מותו של טיטו. הקומוניזם היה חזק, המצב היה בשליטה. איש לא יכול היה לדמיין שתהיה מלחמה בבלקן.

MB: אז זה היה הודעה לא מובנת עבורך?

מריה: לא מובן. הבנתי את זה רק עשר שנים מאוחר יותר. ב-25 ביוני 1991, במלאת עשור להופעתה הראשונה של מדג'וגורג'ה (הראשונה אי פעם היא ב-24 ביוני 1981, אך ה-25 הוא היום של ההתגלות הראשונה לכל ששת בעלי החזון, עורך), הכריזו קרואטיה וסלובניה על עצמן. הפרדה מהפדרציה היוגוסלבית. ולמחרת, 26 ביוני, בדיוק עשר שנים אחרי אותה הופעה שבה בכתה גבירתנו ואמרה לי להתפלל לשלום, פלש הצבא הפדרלי הסרבי לסלובניה.

מ.ב: עשר שנים קודם לכן, כשדיברת על מלחמה אפשרית, הם חשבו שאתה משוגע?

מריה: אני חושבת שאף אחד כמונו שישה בעלי חזון אי פעם לא זכה לביקור של כל כך הרבה רופאים, פסיכיאטרים, תיאולוגים. עשינו את כל הבדיקות האפשריות והאפשריות. הם אפילו חקרו אותנו בהיפנוזה.

מ.ב.: האם היו גם לא קתולים בין הפסיכיאטרים שביקרו אותך?

מריה: בטח. כל הרופאים הראשונים היו לא קתולים. אחד מהם היה ד"ר דזודה, קומוניסט ומוסלמי, המוכר ברחבי יוגוסלביה. לאחר שביקר אותנו, הוא אמר: "החבר'ה האלה שלווים, אינטליגנטים, נורמליים. המשוגעים הם אלה שהביאו אותם לכאן".

MB: האם הבדיקות הללו נעשו רק ב-1981 או שהן המשיכו?

מריה: הם תמיד המשיכו, עד שנה שעברה.

MB: כמה פסיכיאטרים יבקרו אותך?

מריה: אני לא יודעת... (צוחקת, עורכת). אנחנו הרואים לפעמים מתבדחים כשעיתונאים מגיעים למדג'וגוריה ושואלים אותנו: אתה לא חולה נפש? אנחנו עונים: כשיש לכם מסמכים שמצהירים על שפיות כמונו, חזרו לכאן ובואו נדון.

מ.ב.: האם מישהו שיער שההתגלות הן הזיות?

מריה: לא, זה בלתי אפשרי. ההזיה היא תופעה אינדיבידואלית, לא קולקטיבית. ואנחנו שש. תודה לאל, גבירתנו קראה לנו
בשישה.

MB: מה הרגשת כשראית שעיתונים קתולים כמו ישו תקפו אותך?

מריה: זה היה הלם עבורי לראות שעיתונאי יכול לכתוב דברים מסוימים מבלי לנסות להכיר, להעמיק, לפגוש אף אחד מאיתנו. ובכל זאת אני במונזה, הוא לא היה צריך לעשות אלף קילומטרים.

מ.ב.: אבל בטח ציפית שלא כולם יכולים להאמין לך, נכון?

מריה: כמובן, זה נורמלי שכולם חופשיים להאמין או לא. אבל מעיתונאי קתולי, בהתחשב בזהירותה של הכנסייה, לא הייתי מצפה להתנהגות כזו.

MB: הכנסייה עדיין לא זיהתה את ההתגלות. האם זו בעיה עבורך?

מריה: לא, כי הכנסייה תמיד התנהגה כך. כל עוד ההופעות נמשכות, הוא לא יכול להגיב.

MB: כמה זמן נמשכת אחת מההופעות היומיות שלך?

מריה: חמש, שש דקות. ההופעה הארוכה ביותר נמשכה שעתיים.

MB: האם אתה תמיד רואה את "זה" אותו הדבר?
מריה: תמיד אותו הדבר. כמו אדם נורמלי שמדבר איתי, ושאנחנו יכולים אפילו לגעת בו.

MB: רבים מתנגדים: המאמינים של Medjugorje עוקבים אחר המסרים שאתה מתייחס יותר מאשר כתבי הקודש.

מריה: אבל גבירתנו בהודעותיה אמרה לנו בדיוק את זה: "הצב את כתבי הקודש בעין מלאה בבתים שלך, וקרא אותם כל יום". הם גם אומרים לנו שאנחנו מעריצים את גבירתנו ולא את אלוהים.גם זה אבסורד: גבירתנו אינה עושה דבר מלבד לומר לנו לשים את אלוהים במקום הראשון בחיינו. והוא אומר לנו להישאר בכנסייה, בקהילות. אלה שחוזרים ממדג'וגורג'ה אינם הופכים לשליחים של מדג'וגוריה: הם הופכים לעמוד של הקהילות.

MB: יש גם התנגדות שהמסרים של גבירתנו שאתה מתייחס אליהם חוזרים על עצמם למדי: התפלל, מהר.

מריה: ברור שהוא מצא אותנו קשוחים. ברור שהוא רוצה להעיר אותנו, כי היום אנחנו מתפללים מעט, ובחיים אנחנו לא שמים את אלוהים במקום הראשון, אלא דברים אחרים: קריירה, כסף...

מ.ב: אף אחד מכם לא הפך לכומר או נזירה. חמישה מכם התחתנו. האם זה אולי אומר שכיום חשוב להקים משפחות נוצריות?

מריה: שנים רבות חשבתי שאהפוך לנזירה. התחלתי להשתתף במנזר, הרצון להיכנס היה חזק מאוד. אבל האם הממונה אמרה לי: מריה, אם אתה רוצה לבוא, אתה מוזמן; אבל אם הבישוף מחליט שאסור לך לדבר יותר על מדג'וגוריה, עליך לציית. בשלב זה התחלתי לחשוב שאולי הייעוד שלי הוא להעיד על מה שראיתי ושמעתי, ושיכולתי לחפש את דרך הקדושה גם מחוץ למנזר.

מ"ב: מהי קדושה עבורך?

מריה: חי את חיי היומיום שלי בצורה טובה. להפוך לאמא טובה יותר, ולאישה טובה יותר.

מ.ב: גברת פבלוביץ', אפשר לומר שאת לא צריכה להאמין: את יודעת. אתה עדיין מפחד ממשהו?

מריה: תמיד יש פחד. אבל אני יכול לנמק. אני אומר: תודה לאל, יש לי אמונה. ואני יודע שגברתנו תמיד עוזרת לנו ברגעים קשים.

MB: האם זה רגע קשה?

מריה: אני לא חושבת שזה. אני רואה שהעולם סובל מהרבה דברים: מלחמה, מחלות, רעב. אבל אני גם רואה שאלוהים נותן לנו הרבה עזרה יוצאת דופן, כמו ההתגלות היומיומית אלי, ויקה ואיבן. ואני יודע שתפילה יכולה לעשות הכל. כשאחרי ההתגלות הראשונות אמרנו שגבירתנו הזמינה אותנו להתפלל מחרוזת התפילה כל יום ולצום, נראה היה לנו שאנחנו, נגיד?, מיושנים (צוחק, אד): אפילו כאן מחרוזת התפילה. הייתה מסורת שהוחלפה על ידי כמה דורות. אולם כאשר פרצה מלחמה הבנו מדוע גבירתנו אמרה לנו להתפלל לשלום. וראינו, למשל, שבספליט, שם הארכיבישוף קיבל מיד את המסר של מדג'וגוריה וגרם לאנשים להתפלל לשלום, המלחמה לא הגיעה.
בשבילי זה נס, אמר הארכיבישוף. אחד אומר: מה יכול מחרוזת תפילה לעשות? שום דבר. אבל בכל ערב, עם הילדים, אנחנו אומרים מחרוזת תפילה עבור אותם אנשים עניים שמתים באפגניסטן, ולמען המתים בניו יורק ובוושינגטון. ואני מאמין בכוחה של התפילה.

MB: האם זה לב ההודעה של מדג'וגורג'ה? לגלות מחדש את חשיבות התפילה?

מריה: כן, אבל לא רק זה. גבירתנו גם אומרת לנו שמלחמה היא בליבי אם אין לי אלוהים, כי שלום אפשר למצוא רק באלוהים. זה גם אומר לנו שמלחמה היא לא רק המקום שבו זורקים פצצות, אלא גם, למשל, במשפחות שמתפרקות. הוא אומר לנו להשתתף במיסה, ללכת לווידוי, לבחור מנהל רוחני, לשנות את חיינו, לאהוב את רעתנו. וזה מראה לנו בבירור מהו חטא, כי העולם של היום איבד את המודעות של מה טוב ומה רע. אני חושב, למשל, על כמה נשים מפילות מבלי להבין מה הן עושות, כי התרבות של היום גורמת להן להאמין שזה לא דבר רע.

MB: כיום רבים מאמינים שהם על סף מלחמת עולם.

מריה: אני אומר שגברתנו נותנת לנו את האפשרות של עולם טוב יותר. למשל, הוא אמר למיריאנה שהוא לא חושש מלידת ילדים רבים. הוא לא אמר: אל תביא ילדים כי תבוא מלחמה. הוא אמר לנו שאם נתחיל להשתפר בדברים היומיומיים הקטנים, העולם כולו יהיה טוב יותר.

MB: רבים מפחדים מהאיסלאם. האם זו באמת דת תוקפנית?

מריה: חייתי בארץ שהייתה תחת שליטה עות'מאנית במשך מאות שנים. וגם בעשר השנים האחרונות ההרס הגדול ביותר שאנחנו הקרואטים לא סבלנו מהסרבים, אלא מהמוסלמים. אני גם יכול לחשוב שהאירועים של היום יכולים לשמש לפתיחת עינינו לסיכונים מסוימים של האיסלאם. אבל אני לא רוצה להוסיף שמן למדורה. אני לא בעד מלחמות דת. גבירתנו אומרת לנו שהיא האמא של כולם, ללא הבדל. וכרואה אני אומר: אסור לנו לפחד מכלום, כי אלוהים תמיד מנחה את ההיסטוריה. גם היום.